ד״ר אמיר לביא
מנתח פה ולסתות
שיני בינה
עקירת
מה הבעיה איתן?
שיני בינה הן השיניים הטוחנות האחוריות ביותר להתפתח בכל לסת. הן מופיעות בפה החל מגיל 17 ועד גיל 25.
במקרים רבים, לשיניים אלה אין מספיק מקום לבקוע במיקום ובזווית הנכונות, והן עלולות להיות כלואות באופן מלא או חלקי.
איך זה מתבטא?
לעיתים קרובות, אנשים המתחילים לסבול משיני בינה כלואות, חווים כאבים, נפיחות או זיהום של החניכיים המכסים את שן הבינה הכלואה. תופעה זו מכונה ״פריקורוניטיס״.
במקרים אחרים השן הכלואה יכולה להיות נגועה בעששת (״חור״) מכאיבה וגם כליאה של מזון וריח רע מהאזור היא תופעה שכיחה. כמעט תמיד הסיבה היא קושי בגישה ובניקוי מספק של האזור הזה. לעיתים גם לא ניתן כלל לצחצח את השן כיוון שהיא מכוסה ברובה בחניכיים והתוצאה הלא נעימה כמעט בלתי נמנעת.
האם זה מסוכן?
כמו כל מצב רפואי אחר, גם את כליאת שיני הבינה יש לאבחן בשלב מוקדם ולטפל במידת הצורך. הזנחה של המצב עלולה להביא להתפתחות כאבים, נפיחות וזיהומים שעלולים להתפשט לאזורים סמוכים.
במקרים חמורים במיוחד, עלולים להופיע סימנים כגון הגבלה בפתיחת הפה, קושי בבליעה ואף סכנה לנתיב האוויר.
בנוסף, הקרבה לשן הטוחנת הסמוכה עלולה להזיק גם לה.
כמו כן, הספרות הרפואית מראה עליה בסיכון לפתח נגעים פתולוגיים כמו ציסטות או גידולים שונים בקרבת שיניים כלואות.
אז מה עושים?
כמו תמיד, כדאי להקפיד על בדיקה תקופתית ושגרתית אצל רופא השיניים. במידה והרופא יבחין במצב המצריך התערבות הוא יציע טיפול. לא כל שיני הבינה כלואות בצורה מורכבת וחלקן ניתנות לעקירה בקלות על ידי רופא השיניים.
במידה ומדובר בשן בינה מסובכת לעקירה, כדאי לפנות למומחה לכירורגיית פה ולסת בעל כלים ונסיון בהתמודדות עם שיניים כאלו. בחלק מהמקרים לפני הטיפול יהיה צורך בבדיקה מקדימה וכמעט תמיד - בהדמיית רנטגן כלשהי, כמו צילום פנורמי.
למה חלק מהאנשים עושים גם CT?
לפני שניגשים לביצוע העקירה, הרופא יעריך את המצב בעזרת צילום פנורמי. לעיתים, הצילום יראה כי השן כלואה וסמוכה לתעלה בה עובר העצב המנדיבולרי. עצב זה אחראי על התחושה והשפה התחתונה, הסנטר והחניכיים באותו צד של הלסת.
ישנם מצבים בהם עולה החשד כי העקירה בסמיכות לעצב עלולה לסכן אותו ולהביא לפגיעה זמנית או קבועה בתחושה הנ״ל.
לשם כך, יבקש הכירורג להתרשם מהאזור באופן מעמיק יותר באמצעות CT. זוהי טכנולוגיה נוספת להדמיית רנטגן שמספקת יותר מידע ו״מבט״ על האזור מכיוונים נוספים. השילוב של שני הצילומים יאפשר לכירורג להגיע להחלטה נכונה בנוגע לתכנית הטיפול שתאפשר את העקירה בצורה הנוחה והבטוחה ביותר.
מה קורה בטיפול עצמו?
היות ומדובר בשן כלואה, באופן מלא או חלקי, יש להגיע אליה תחילה. הטיפול יתחיל באלחוש מקומי בדומה לכל טיפול שיניים ולאחריו חשיפה של השן על ידי הזזת חניכיים ועצם המכסים אותה. במקרים רבים, גם יהיה צורך לפצל את השן למספר חלקים לפני הוצאתה במלואה. לאחר סילוק השן החניכיים יוחזרו למקומם באמצעות תפרים, בדרך כאלו הנספגים בתוך כשבועיים.
כל התהליך נמשך בערך כ-20 - 30 דקות
כיצד ארגיש לאחר הטיפול?
סביר להניח שבימים שלאחר העקירה יהיו כאבים ברמה קלה עד בינונית. נפיחות עלולה להופיע בחלל הפה ובאזור הלחי. מגבלה מסויימת בפתיחת הפה, אי-נוחות בזמן הבליעה או ״שטף דם״ על פני העור (המטומה) הם תופעות לוואי אפשריות נוספות.
כמו כן, בפה עלול להופיע רוק אדמדם - חום. זהו רוק דמי שנצבע לאחר שעבר בסמיכות לאזור הטיפול ואינו מעיד על דימום מסוכן. יש לבלוע את הרוק כרגיל ולהימנע מלירוק אותו, שכן יריקה כן עלולה לעורר דימום ולעכב את הריפוי.
תופעות אלו יגיעו לשיא עוצמתן תוך כ-48 שעות ממועד הטיפול וייפחתו בהדרגה בהמשך השבוע. לעיתים רחוקות, תחושת אי-הנוחות והכאבים עלולים להמשך כשבוע - 10 ימים.
כיצד יש לנהוג לאחר הטיפול?
לאחר העקירה יינתן הסבר וכן דף הנחיות המפרט את ההמלצות הרפואיות.
אוכל: ככלל, בשעתיים שלאחר הטיפול יש להימנע מאכילה על מנת שלא לנשוך בטעות את אזור הלשון, השפה והלחי הרדומים.
במהלך היממה הסמוכה, יש להימנע ממזון ושתיה חמים, מעישון או שתיה בקשית, ואין לירוק כלל.
כדאי לאכול מזון קר ורך ביום הטיפול (גלידה זה מצויין! אך גם יוגורט, גבינות ושייקים הולך) ובשבוע שלאחר מכן מומלץ לאכול דברים רכים שאינם מצריכים לעיסות מרובות (אורז, פירה ופסטה למשל).
צחצוח שיניים: החל מיממה לאחר הטיפול, יש לחזור ולצחצח שיניים ולשמור על נקיון הפה. ייתכן ויהיה קושי להבריש דווקא את אזור העקירה בשל נפיחות, רגישות וכאבים ולכן - יש להרבות בשטיפות פה. לאחר כל ארוחה בוודאי, ובין לבין - ״כל המרבה הרי זה משובח״. אין צורך במי פה יקרים או צורבים. ניתן ורצוי להסתפק במי מלח. יש לערבב בכוס מים פושרים כפית מלח שטוחה (מקסימום!) ולשטוף את הפה.
האם יש סיבוכים אפשריים?
רוב האנשים מחלימים מהתהליך ללא קושי או סיבוך יוצא דופן ושבים לתפקוד מלא תוך מס׳ ימים.
יחד עם זאת, קיימים גם מצבים נדירים יותר העלולים להתפתח לאחר העקירה, והסיכוי להופעתם עולה במידה והעקירה לא מבוצעת במיומנות ובצורה מתוכננת וזהירה:
-
דימום - זו תופעה שכיחה יחסית לאחר טיפולים ניתוחיים כלשהם. כמעט בכל המקרים הדימום ייעצר במידה ונפעיל עליו לחץ מקומי למספר דקות, למשל, נשיכה של פד גזה עבה על אזור הטיפול במשך כ-10 דק׳. במידה ולא חל שיפור יש לפנות לרופא להנחיות נוספות.
-
״מכתשית יבשה״ - לאחר העקירה האזור בו שכנה השן (מכתשית) מתמלא בדם, שהופך לאיטו לקריש ובהמשך יוחלף ויהפוך לעצם בתהליך הריפוי. במידה וקריש הדם נופל או מתמוסס (מכל מיני סיבות), המכתשית תישאר חשופה וללא דימום נוסף שימלא אותה ויזרז את הריפוי. מצב זה מכונה לעיתים ״מכתשית יבשה״ ומהווה למעשה תהליך זיהומי מקומי אך מכאיב. השכיחות של תופעה זו אינה גבוהה במיוחד (כ-2%) וניתן להקטין את הסיכוי לסבול ממנו, ואף לטפל פה במספר צעדים פשוטים (הימנעות ממזון ושתיה חמים לאחר הטיפול, הימנעות משימוש בקשית שתיה, הימנעות מעישון ושמירה על הגיינה טובה באזור באמצעות שטיפות מרובות). קיימים חומרים ותרופות אותן ניתן להניח במקום על מנת להקל על הכאבים ולזרז את הריפוי.
-
ירידה בתחושת השפה/לשון/סנטר - זהו מצב נדיר יותר אך כדאי להכיר אותו. בסמיכות למקום בו שוכנת שן הבינה בלסת התחתונה, עוברים שני עצבים חשובים שאחראים על תחושה לשפה התחתונה ולסנטר (העצב המנדיבולרי) וללשון (העצב הלינגואלי); שכיחות הפגיעה בעצבים אלה נמוכה יחסית (0.5-1%) אך במידה והם נשרטים או נפצעים במהלך העקירה, תיפקודם עלול להיפגע, מה שיביא לנימול, עקצוץ ותחושה חלקית באיברים הנ״ל. על מנת שלא לפגוע בעצבים אלה יש לתכנן את העקירה בצורה שלא תערב אותם ולשם כך נעזרים בצילומים וב-CT.
-
היחלשות של הלסת - במקרים חריגים במיוחד, עקירת השן, והסרת העצם הסמוכה עלולה להביא להחלשה של מבנה הלסת שסביבה, בצורה שתביא לשבר או סדק באזור זה. כאמור, מדובר בתופעה נדירה (פחות מ-1%) שלא נתקלים בה במידה ועוקרים את השן במיומנות.
