ד״ר אמיר לביא
מנתח פה ולסתות
כדי לשקם שיניים על שתלים דנטליים, יש לוודא תחילה שיש להיכן להחדיר אותם.
על מנת שיהיה יציב ויאריך שנים, שתל דנטלי צריך להיות אחוז בעצם לכל אורכו.
לעיתים, יש מצבים בהם אין בלסת מספיק עצם שתוכל להכיל את אורך השתל הדרוש. לשם כך, קיימים ניתוחים שונים בהם מוסיפים עצם בצורה מלאכותית, לזו הקיימת.
בלסת העליונה המצב מורכב מעט יותר.
מעל הלסת שוכנים הסינוסים. אלו הם ״חדרים״ קטנים וחלולים (המכונים לעיתים מערות האף). הסינוסים בדרך כלל ריקים, מלאים אוויר, וחלקם הפנימי מצופה ברקמה רכה ועדינה (דומה למשל לרקמה המצפה אל הלחי מצידה הפנימי). רקמה זו מכונה רירית, או ממברנה.
לכן, לפני השתלת עצם הלסת העליונה יש לבצע פעולה מקדימה המכונה ״הרמת סינוס״.
מה עושים בהרמת סינוס?
במהלך טיפול זה, המנתח מסיט את החניכיים בלסת העליונה וחושף את אזור הסינוס שמעליה. בדופן העצם מבוצע חור קטן ודרכו ניתן לצפות, ולהזיז, את רקמת הרירית הרכה.
לאחר פינוי מקום מספק, תונח ברצפת הסינוס עצם מלאכותית, האזור יכוסה בפיסת תחבושת ביולוגית (ממברנה) והחניכיים יוחזרו למקומם.
ישנן טכניקות נוספות לביצוע הפעולה, והבחירה בכל אחת, מתבצעת בהתאם למבנה המטופל וכמות העצם הדרושה.
במקרים מסויימים ניתן יהיה להחדיר את השתלים כבר במהלך הרמת הסינוס. במצבים אחרים, תיתכן תקופת ריפוי והמתנה בת חודשים ספורים.
מה ארגיש במהלך הניתוח?
בדומה לטיפול שיניים, הניתוח יתחיל באלחוש מקומי (״זריקה״). לאחר מכן לא יורגשו עוד כאבים אלא רק תחושות לחץ מקומי. בחלק מהמקרים ייעשה שימוש במכשיר דמוי ״מקדחת״ רופא השיניים או נקישות מועטות באמצעות כלי דמוי פטיש קטן. לאחר הטיפול יונחו במקום תפרים מסוג נספג (שיתמוססו בתוך כשבועיים)
מה בדיוק מכניסים שם?
אל תוך הסינוס יש להחדיר חומר שיסייע לקליטת השתל בתוכו, על ידי יצירת תנאים לבניית עצם סביבו.
קיימות מספר אפשרויות ומגוון חומרים מסחריים לתחליפי עצם:
-
עצם של המטופל עצמו - נלקחת עצם מאזור אחר בפה או אזור אחר בגוף
-
עצם של אדם אחר - פירורי עצם שנלקחו מאדם אחר, עברו תהליך חיטוי ונשמרו במאגר עצמות רפואי
-
עצם של בעל חיים - פירורי עצם שנלקחו מבעל חיים, ברוב המקרים בקר, עברו תהליך חיטוי והוכנסו למוצר מסחרי רפואי
-
חומר מלאכותי - גרגירי חומר בעלי תכונות דומות לעצם, לרוב מינרלים המכילים סידן, זרחן וחמצן.
ברוב המכריע של המקרים, ייעשה שימוש בתחליף עצם ממקור בעל חיים (בקר), שכן זהו חומר בטוח, בריא, יעיל, זמין, זול יחסית ואינו מצריך ניתוח בפה או בגוף.
כיצד ארגיש לאחר הטיפול?
לרוב לאחר הרמת סינוס אין כאבים עזים, ובמידה ומופיעים, ניתן לטפל בהם במשככי כאבים רגילים.
ניתן לצפות להופעת נפיחות מועטה או תחת העין בצד בו בוצע הטיפול ובמקרים מעטים גם המטומה (״סימן כחול״) על פני העור. בפה ניתן לחוש באי-נוחות ולעיתים גם טעם דמי או רוק דמי. באזור האף תהיה תחושת גודל לעיתים בדומה לצינון ובמקרים מעטים עם נזלת בצבע דמי. מרבית המטופלים לא נזקקים לתקופת החלמה ממושכת וניתן לחזור לעבודה ביום שלמחרת.
כיצד יש לנהוג לאחר הטיפול?
לאחר הטיפול יינתן הסבר וכן דף הנחיות המפרט את ההמלצות הרפואיות.
אוכל: ככלל, בשעתיים שלאחר הטיפול יש להימנע מאכילה על מנת שלא לנשוך בטעות את אזורי השפה והלחי הרדומים.
במהלך היממה הסמוכה, יש להימנע ממזון ושתיה חמים, מעישון או שתיה בקשית, ואין לירוק כלל.
בימים שלאחר מכן ניתן לחזור בהדרגה למזון רגיל, בהתאם לתחושה האישית. כדאי להימנע ממזון ״קריספי״, מחוספס או כזה המכיל פירורים מרובים (שומשום, בצק עלים, במבה וכיו״ב)
צחצוח שיניים: החל מיממה לאחר הטיפול, יש לחזור ולצחצח שיניים ולשמור על נקיון הפה. ייתכן ויהיה קושי להבריש דווקא את אזור הטיפול בשל נפיחות, רגישות וכאבים ולכן - יש להרבות בשטיפות פה. לאחר כל ארוחה בוודאי, ובין לבין - ״כל המרבה הרי זה משובח״. אין צורך במי פה יקרים או צורבים. ניתן ורצוי להסתפק במי מלח. יש לערבב בכוס מים פושרים כפית מלח שטוחה (מקסימום!) ולשטוף את הפה.
חשוב במיוחד - לאחר ניתוח הרמת סינוס יש להימנע מקינוח האף. במידה ועולה צורך להתעטש, יש להשתדל לעשות זאת בפה פתוח ולא לנסות לעצור או ״להחניק״ את ה״אפצ׳י״ בפנים.
האם יש סיבוכים אפשריים?
רוב האנשים מחלימים מהתהליך ללא קושי או סיבוך יוצא דופן ושבים לתפקוד מלא תוך מס׳ ימים.
יחד עם זאת, קיימים גם מצבים נדירים יותר העלולים להתפתח לאחר הטיפול:
-
דימום - זו תופעה לוואי שכיחה יחסית לאחר טיפולים ניתוחיים כלשהם ועלולה להמשך עד יומיים לאחר הטיפול. כמעט בכל המקרים הדימום ייעצר במידה ונפעיל עליו לחץ מקומי למספר דקות, למשל, נשיכה של פד גזה עבה על אזור הטיפול במשך כ-10 דק׳. במידה ולא חל שיפור יש לפנות לרופא להנחיות נוספות.
-
זיהום - לעיתים רחוקות עלול להתפתח זיהום בסינוס (סינוסיטיס). הדבר מתבטא בכאבים מקומיים, נזלת, גודש והפרשה מוגלתית. מתן טיפול אנטיביוטי לאחר הטיפול ממזער את הסיכוי לתופעת לוואי זו.
