אוסטאופורוזיס, תרופות וניתוחים בלסת
מה זה אוסטאופורוזיס?
המושג עצמו הוא חיבור בין שתי מילים לטיניות. אוסטאו = עצם. פורוזיס = מלשון, חורים.
אוסטאופורוזיס הוא מצב גופני בו יש דלדול של העצם. העצם הופכת להיות פחות צפופה, יותר דלילה ולכן יותר רגישה לשברים.
בכל תקופה נתונה, כל העצמות בגוף עוברות תהליך בלתי-נגמר של פירוק ואז בניה מחדש.
במצב תקין, סך כל הפירוק, שווה לסך כל הבניה, ולכן מסת העצם, והצפיפות שלה, נשארות ללא שינוי.
ישנם מצבים בהם, הפירוק, מבצע ברמה גבוהה יותר בהשוואה לבניה, ולכן ב״נטו״, יש ירידה במסת העצם והצפיפות.
איך זה קורה?
מי שאחראי על הפירוק והבניה בעצם עם שני סוגים של תאים.
תאים מסוג ראשון - נקראים אוסטאוקלסטים. אלו תאים שמפרקים את העצם על ידי ספיגה של סידן מתוכה.
תאים מסוג שני - נקראים אוסטאובלסטים. אלו תאים שמפרישים חומרים אשר מתקשים והופכים לעצם בהדרגה.
איך זה קשור לניתוחים בלסת?
הלסת היא עצם וגם היא עוברת את התהליך הזה בכל זמן. כאשר מתבצעת פציעה כלשהי של העצם, למשל שבר, עקירת שן, החדרת שתל דנטלי, הגוף מעוניין לרפא ולתקן את האיזור הפגוע. השיטה בה מתבצע התיקון היא על ידי האוסטאוקלסטים בשלב הראשון אשר עוברים על האזורי הפגוע ו״מנקים״ אותו. בשלב השני האוסטאוקלסטים ״קוראים״ לאוסטאובלסטים להגיע ולעשות את חלקם - לבנות את האזור הפגוע מחדש.
אז למה יש בעיה עם תרופות הקשורות לטיפול באוסטאופורוזיס?
ישנה קבוצה גדולה של תרופות אשר מטרתן היא להאט את החלק של ספיגת העצם (התפקיד של האוסטאוקלסטים). ישנם כמה מנגנונים וכל מיני סוגים של חומרים, אך בגדול כולן ״מרעילות״ או משביתות בצורה כלשהי את הפעילות של האוסטואוקלסטים.
ולמה זה בעייתי?
נדמיין שיש כרגע פגיעה כלשהי בעצם (לאחר עקירה או לאחר השתלה) ויש צורך בתיקון שלה. על מנת שיחל שלב הבניה על ידי האוסטאובלסטים, יש צורך בשלב מקדים של מעבר וניקוי על ידי אוסטאוקלסטים, ורק אז גיוס של הבלסטים להגיע ולבנות. אבל - מה קורה עם הקלסטים מורעלים כרגע על ידי התרופה ולא מסוגלים להגיע? הבלסטים נותרים אובדי עצות, וממתינים שמישהו יזעיק אותם להגיע לאזור הפגוע. בהיעדר הקלסטים, גם אין בלסטים. אם אין פירוק, אז גם אין בניה.
זהו למעשה השלב הרגיש והמסוכן ממנו חוששים.
כאשר העצם אינה נרפאת, היא עלולה לעבור תהליך ביולוגי המכונה ״נקרוזיס״, ובעברית - נמק. רקמת העצם ״מתה״ ואינה מסוגלת להשתקם עוד.
תופעה נלווית למצב זה, היא חשיפה של העצם. החניכיים, שבדרך כלל מכסים את עצם הלסת, לא ״אוהבים״ לשהות מעל עצם נמקית ומתה ולכן בהדרגה נסוגים וחושפים את העצם שתחתם. תהליך זה מלווה לרוב גם בריח רע, כאבים והפרשת מוגלה. התופעה מכונה בראשי תיבות באנגלית MRONJ (ובעבר BRONJ) וכאשר היא מסתבכת, האזור הנמקי והחשוף עלול להתפשט לאיזורים סמוכים ולהביא לאובדן של חלקי עצם חשובים ואף לשברים ספוטניים בלסת.
זהו כמובן מצב חמור. נקרוזיס של העצם הוא תהליך בלתי הפיך. החלקים הנמקיים לא יחזרו להיות עצם חיה והגוף יפלוט אותם בהדרגה או שהדבר יצריך ניתוחים לכריתה שלהם ותיקון הפגם.
על מנת להימנע מהסיבוך הלא נעים הנ״ל בוצעו מחקרים רפואיים רבים לאורך השנים. יחד עם זאת, הדעות בקרב הכירורגים, וגם האנדוקרינולוגים (הרופאים המטפלים באוסטאופורוזיס), חלוקות בחלק מהנושאים. בשנים האחרונות התגלה כי חלק מהתרופות לאוסטאופורוזיס ״מסוכנות״ יותר מתרופות אחרות באותה קבוצה. עוד התגלה, שכאשר התרופות ניתנות לאוסטאופורוזיס, הסיכוי להתפתחות הסיבוך הנ״ל, קטן יותר בהשוואה למצבים בהם המטופל סובל גם ממחלה ממאירה כגון סרטן עם גרורות לעצמות.
בחלק מהתרופות ובחלק מהמטופלים קיימות גישות הממליצות על ביצוע הפסקה זמנית בנטילת התרופה לפני ביצוע פעולה כירורגית כלשהי בעצם, ואילו בתרופות אחרות, מספיק להמתין מספר חודשים ממתן התרופה האחרונה עד שרמתה בגוף מגיעה לשפל נמוך ואז לתזמן את מועד הניתוח.
כירורג פה ולסת אחראי לרוב ישאל את המטופל/ת אודות הרקע הרפואי הכללי שלהם טרם ביצוע ניתוח כלשהו ובאופן ספציפי האם קיבלו תרופות מסוג זה.
המליצו לי לעקור שיניים אבודות אך אני נוטל/ת את התרופה. מה עליי לעשות?
במקרים כאלה מומלץ לבצע את העקירה במרפאה של כירורג פה ולסת או במחלקת פה ולסת בבית חולים. כירורגים מנוסים בדרך כלל בניהול מקרים מסוג זה ובהיכרות טובה עם התרופות השונות.
קיימים מקרים בהם הנוכחות בפה, של שן מזוהמת אשר דורשת עקירה, יכולה בפני עצמה לעורר את התפחות נמק העצם גם באופן ספונטני. במקרים מסוג זה, ההתלבטות למעשה אינה קיימת ויש לעקור את השן על אף הסיכון היחסי המוגבר, שכן זהו מצב של lose-lose situation.
חסרות לי שיניים רבות בפה ואני זקוק/ה להשתלות. האם לא אוכל לשקם את הפה?
זוהי כמובן דילמה ומצב סיכון מוגבר יחסית אם כי מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי הסיכוי להתפתחות הנמק הוא יחסית נמוך. יחד עם זאת, קיימות דרכים לבצע את ההשתלות באופן בטוח על ידי בדיקת סוג התרופה, משך נטילתה, הפסקתה במידת הצורך. כמו כן, ניתן לבצע את ההשתלות בצורה ״מתונה״ על ידי השתלה של 1-2 שתלים בכל פעם ומעקב תדיר עד לאימות של ריפוי תקין טרם ההתקדמות לשתלים נוספים.
